אוקיי אז אחד התחביבים שיש לי מן הרבים הוא לכתוב ובדרך כלל אני אוהבת לכתוב קומדיה,הפעם ניסיתי ללעת על משהוא שונה ולעשות מעיין דרמה,אני לא מבטיחה שזה יהיה דרמטי או מותח כי אני עוסקת בסיפורי קומדיה מטומטמים שאותם אני יפרסם בהמשך שיהיו לבלוג יותר קוראים,אולי בהמשך אני יהפוך את זה למעט קומי,אני אשמח לשמוע תגובות מהקוראים החדשים של הבלוג^.^
פרק 1....
"מוות מהיר..."
"מזה המקום הזה?..." שמעתי קול קורא בשקט,העיניים שלי היו סגורות,
הרגשתי שאני שוקעת בתוך נוזל חמים,פקחתי את עיניי בעדינות והסתכלתי סביבי,
ראיתי אורות בכול מקום שמעתי צעקות סירנות,התעלפתי.
קמתי למחרת הבוקר במיטה קטנה בחדר לבן,אני משתייכת למשפחה עשירה,
אחת מבין המשפחות העשירות ביפן,השם שלי הוא צ'יאקי היגאסאקי,אני בת שש עשרה וחצי אני והורי טסנו לחופשה מחוץ ליפן לארה"ב,המיטה בה ישנתי השתייכה לבית החולים ביפן,טוקיו.
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שהגעתי לפה זה שאני וההורים שלי אכלנו במסעדה גדולה עם המון אנשים,שני אנשים לבושים שחור נכנסו למסעדה וכיוונו לכולם רובים,וזהוא,עד לפה אני זוכרת,אחר כך התעוררתי במקום הזה,בית החולים של טוקיו.
"בוקר טוב..."האחות נכנסה לחדר והסתכלה עלי,"למה אני פה?...איפה אמא ואבא שלי?..."הסתכלתי עליה בפנים מבוהלות,"את לא זוכרת?"היא הסתכלה עלי בפנים מופתעות ואז לקחה נשימה עמוקה,"כדאי שתדעי..."היא התקרבה אלי,"המסעדה בה מצאו אותך נהרסה לגמרי...וכול מי שהיה בפנים..."היא השפילה את פניה,"מ....ת...?"העיניים שלי נפערו לרווחה כששאלתי,"אני מצטערת...במקרה מצאתי אותך שם...גם אני איבדתי את האהוב שלי ואת הילד שלי..."היא הניחה את ידיה על עיניה והחלה לבכות,"אין עוד מישהוא ששרד?..."הייתי המומה מהמקרה ולא ידעתי איך להגיב,"יש עוד ילד...הוא בערך בגילך אולי טיפה יותר גדול..."היא ניגבה את הדמעות ואז התקדמה לכיוון הדלת,"יש לך בגדים על הארונית...תלבשי אותם ולכי למרכזיה אני אפגוש אותך שם...."היא הסתכלה עלי ויצאה מהחדר,לבשתי את הבגדים הנקיים שהיא השאירה לי,שתי הידיים שלי היו חבושות והיו לי פלסטרים על כול הפנים,כשסיימתי להתארגן ירדתי למרכזיה שזה מעין קופה של בית החולים,ראיתי שם את האחות מקודם מדבר עם נער בגילי,תיארתי לעצמי שזהוא הנער שעליו היא דיברה קודם,הוא היה יפה תואר,היה לו שיער חום בהיר ועיניים כחולות יפיפיות,הוא הרים את מבטו לכיווני ואז הסתכל שוב על האחות בכעס,"צ'יאקי בואי לפה..."האחות הסתובה ונופפה לי,איך היא יודעת את השם שלי?,התקרבתי אליהם לאט לאט ואז נעמדתי מולם,"המשטרה רוצה לדבר עם שניכם ולקחת עדויות..." האחות נאנחה,"אני לא הולך עם פשוטי עם!" הנער סובב את ראשו,"פשוטי עם?"הסתכלתי עליו בכעס,"אני באה ממשפחה מאוד עשירה ומכובדת...היית מת למעמד כמו שלי!" התעצבנתי עוד יותר כשראיתי את החיוך המתגרה שחייך אלי,"המשפחה שלך מתה...את כבר לא מכובדת כול כך..."הוא גיחך,"קיירו מספיק..."האחות הסתכלה עליו בכעס,"אני מסתלקת מכאן..."השפלתי את הראש והתחלתי ללכת לכיוון דלת היציאה מהמרכזיה,הרגשתי שהרגליים שלי עומדות באוויר הכול מסביבי נהיה שחור הסתובבתי אחורה לראות את האחות והנער העונה לשם קיירו,האחות נעלמה וכול עוברי האורח שהיו שם גם הם נעלמו,קיירו עמד מולי הוא היה רחוק בערך כעשר מטרים ממני,העיניים שלו היו שחורות והשיער שלו נצבע גם הוא לאט לאט בצבע השחור,הוא התקדם לעברי לאט לאט והוציא חרב שחורה וגדולה המלווה בלהבה סגולה,"אני הולך להעלים את נוחכותך מהעולם הזה..."הוא לחש והניף את החרב לצידי גופו,הוא רץ לכיווני במהירות,הוא הרים את ידו שהחזיקה בחרב וקפץ לכיווני,שוב ראיתי את האורות הלבנים שמעתי אנשים ראיתי את דמותם של הוריי מולי,ואז דם שתף את גופם והם נעלמו.
שם הפרק הבא... "קמע שחור..."
המשך יבוא...
פרק 1....
"מוות מהיר..."
"מזה המקום הזה?..." שמעתי קול קורא בשקט,העיניים שלי היו סגורות,
הרגשתי שאני שוקעת בתוך נוזל חמים,פקחתי את עיניי בעדינות והסתכלתי סביבי,
ראיתי אורות בכול מקום שמעתי צעקות סירנות,התעלפתי.
קמתי למחרת הבוקר במיטה קטנה בחדר לבן,אני משתייכת למשפחה עשירה,
אחת מבין המשפחות העשירות ביפן,השם שלי הוא צ'יאקי היגאסאקי,אני בת שש עשרה וחצי אני והורי טסנו לחופשה מחוץ ליפן לארה"ב,המיטה בה ישנתי השתייכה לבית החולים ביפן,טוקיו.
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שהגעתי לפה זה שאני וההורים שלי אכלנו במסעדה גדולה עם המון אנשים,שני אנשים לבושים שחור נכנסו למסעדה וכיוונו לכולם רובים,וזהוא,עד לפה אני זוכרת,אחר כך התעוררתי במקום הזה,בית החולים של טוקיו.
"בוקר טוב..."האחות נכנסה לחדר והסתכלה עלי,"למה אני פה?...איפה אמא ואבא שלי?..."הסתכלתי עליה בפנים מבוהלות,"את לא זוכרת?"היא הסתכלה עלי בפנים מופתעות ואז לקחה נשימה עמוקה,"כדאי שתדעי..."היא התקרבה אלי,"המסעדה בה מצאו אותך נהרסה לגמרי...וכול מי שהיה בפנים..."היא השפילה את פניה,"מ....ת...?"העיניים שלי נפערו לרווחה כששאלתי,"אני מצטערת...במקרה מצאתי אותך שם...גם אני איבדתי את האהוב שלי ואת הילד שלי..."היא הניחה את ידיה על עיניה והחלה לבכות,"אין עוד מישהוא ששרד?..."הייתי המומה מהמקרה ולא ידעתי איך להגיב,"יש עוד ילד...הוא בערך בגילך אולי טיפה יותר גדול..."היא ניגבה את הדמעות ואז התקדמה לכיוון הדלת,"יש לך בגדים על הארונית...תלבשי אותם ולכי למרכזיה אני אפגוש אותך שם...."היא הסתכלה עלי ויצאה מהחדר,לבשתי את הבגדים הנקיים שהיא השאירה לי,שתי הידיים שלי היו חבושות והיו לי פלסטרים על כול הפנים,כשסיימתי להתארגן ירדתי למרכזיה שזה מעין קופה של בית החולים,ראיתי שם את האחות מקודם מדבר עם נער בגילי,תיארתי לעצמי שזהוא הנער שעליו היא דיברה קודם,הוא היה יפה תואר,היה לו שיער חום בהיר ועיניים כחולות יפיפיות,הוא הרים את מבטו לכיווני ואז הסתכל שוב על האחות בכעס,"צ'יאקי בואי לפה..."האחות הסתובה ונופפה לי,איך היא יודעת את השם שלי?,התקרבתי אליהם לאט לאט ואז נעמדתי מולם,"המשטרה רוצה לדבר עם שניכם ולקחת עדויות..." האחות נאנחה,"אני לא הולך עם פשוטי עם!" הנער סובב את ראשו,"פשוטי עם?"הסתכלתי עליו בכעס,"אני באה ממשפחה מאוד עשירה ומכובדת...היית מת למעמד כמו שלי!" התעצבנתי עוד יותר כשראיתי את החיוך המתגרה שחייך אלי,"המשפחה שלך מתה...את כבר לא מכובדת כול כך..."הוא גיחך,"קיירו מספיק..."האחות הסתכלה עליו בכעס,"אני מסתלקת מכאן..."השפלתי את הראש והתחלתי ללכת לכיוון דלת היציאה מהמרכזיה,הרגשתי שהרגליים שלי עומדות באוויר הכול מסביבי נהיה שחור הסתובבתי אחורה לראות את האחות והנער העונה לשם קיירו,האחות נעלמה וכול עוברי האורח שהיו שם גם הם נעלמו,קיירו עמד מולי הוא היה רחוק בערך כעשר מטרים ממני,העיניים שלו היו שחורות והשיער שלו נצבע גם הוא לאט לאט בצבע השחור,הוא התקדם לעברי לאט לאט והוציא חרב שחורה וגדולה המלווה בלהבה סגולה,"אני הולך להעלים את נוחכותך מהעולם הזה..."הוא לחש והניף את החרב לצידי גופו,הוא רץ לכיווני במהירות,הוא הרים את ידו שהחזיקה בחרב וקפץ לכיווני,שוב ראיתי את האורות הלבנים שמעתי אנשים ראיתי את דמותם של הוריי מולי,ואז דם שתף את גופם והם נעלמו.
שם הפרק הבא... "קמע שחור..."
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה