מוחעחע!!(תתעלמו מהכותרת)

מעכשיו ליד דף הבית יש עוד לחצנים,


פרוייקט התירגום-זה יהיה האנימה שאני מתרגמת,
בנוסף החלטתי לתרגם את הLive Drama של מועדון האירוח של תיכון אוראן(סיקור על הלייו ועל האנימה בקרוב)
והפרקים הראשונים יעלו בקרוב.


"מאקי-צ'אן" יש הסבר בלשונית של אוקטובר,מה זה ויש גם מעין הקדמה קצרה מפגרת.


והפרוייקט החדש שלי- "!Air Gunz",אם תכנסו לזה יהיה שם הקדמה קצרה מפי "קלוד" הדמות הראשית שלנו בסיפור.


ואלו החדשות לבנתיים:)
לילה טוב,בוקר טוב,יום טוב.
*תלוי מתי אתם קוראים*

Noctis-Final Fantasy\לול ככה דמיינתי את קלוד רק שהשם נוקטיס מכוער אז הדבקתי לו תשם של קלוד!!מוחעחע!!

הודעה חדשה :)

כבר הרבה זמן שאני רוצה להתחיל לתרגם סדרה(אל תדאגו אני יודעת איך....)

אז עכשיו החלטתי לקחת את זה לפועל,הבעיה שיש יותר מידי סדרות וקשה להחליט...

אז האפשרויות שלי הם:

Special A Class\כיתה איי מיוחדת

Ouran High School Host Club\מועדון האירוח של תיכון אוראן *סיקור בקרוב*

Shining Tears X Winds  *סיקור בקרוב

אני יודיע בקרוב איזו סדרה בחרתי,אם למישו יש הצעות נוספות אני פה כדי לשמוע^.^

"מאקי-צ'אן?!" הקדמה

קבלו את מאקי וריו מ"מאקי-צ'אן?!"
לא זה לא הפרק הראשון זו סתם שיחה מפגרת שדימיינתי בראשי והחלטתי לכתוב,



הכול התחיל בבוקר עדין בו מאקי ישנה במיטה שלה...
"מאקי...מאקי...מאקי..." ריו יושב ליד המיטה של מאקי ובוהה בה,
"אה...מה קרה? איפה אני?" מאקי קמה ומשפשפת את העיניים,
"בוקר טוב!"
"בוקר טוב..." מאקי השיבה בעייפות והסתובבה לכיוון הקיר עם הגב כלפי ריו ונרדמה שוב,
"בוקר טוב!!!" היא קפצה במהירות,
"מה השעה?!מתי מתחיל בית ספר?!ריו מה אתה עושה-פה?!" מאקי מתחילה לצעוק בלחץ,
"חמש וחצי בבוקר והיום יום שבת,סתם באתי לבקר..."ריו מסתכל עליה בפרצוף משועשע
"מה אתה עושה פה בחמש בבוקר?" =.=
"כבר אמרתי לך...באתי לבקר..." =.=
"אל תעתיק את הפרצוף שלי!!" =.=
"אין לך זכויות יוצר!"=.=
"בטח שיש לי!"=.=
"אילו זכויות בדיוק?!"=.=
"זכויות של היוצר שיצר אותי!"=.=
"מאקי מה את עושה?מזה הרעש הזה?" אחותה של מאקי נכנסת לחדר ומסתכלת על ריו,
אחותה של מאקי יוצאת מהחדר,"אמא!!!! למאקי יש חבר!!!!" ורצה לאמא שלה במהירות
"תראה מה עשית!!!" מאקי מתעצבנת על ריו
"אני?! את זאת שצועקת כול הזמן!!" ריו מתעצבן על מאקי,
"אתה זה שבא לפה כול הזמן!!!"
"כי משעמם לי לבד!!!"
"עכשיו חמש וחצי בבוקר...מי ער בחמש בבוקר!?"
"אני!"
"אבל אני לא!"
"אז תתחילי להתעורר!!!"
"אני ערנית מאד!!!"
"אני רואה חתיכת צעקנית!!!"
"גם אתה צועק!!!"
"לא אני לא!" ריו מתחיל ללחוש,
"עוף לי מהחדר!!!" מאקי מתעצבנת,
"מי רוצה להיות פה בכלל?!" ריו יוצא מהחדר
ריו נכנס לחדר ואחריו אחותה של מאקי ואמא שלה,
"אני לא מאמינה שלא סיפרתם לי!"אמא שלה מסתכלת על ריו ומאקי בכעס,
"גם אני לא!" אחותה מהנהנת בראש,
"את מה!?"מאקי עונה בכעס,
"שאת וריו חברים!"אמא שלה מתחילה לבכות,
"אנחנו לא!!!"ריו ומאקי צועקים ביחד,
"אל תקחי לי משפטים!!"ריו מסתכל על מאקי,
"אתה לוקח לי משפטים!!!"מאקי צועקת עליו,
"נמאס לי ממך!"שניהם צועקים שוב ביחד.


הכול נגמר בבוקר צעקני ורועש...


The End...

"מאקי-צ'אן!?" בקרוב!!

אז כמו שאמרתי אני חולה על לכתוב דברים מצחיקים,זה התחביב הכי גדול שלי(חוץ מאנימה^.^)
חשבתי לעצמי,מה יעשה בזמני הפנוי מלבד ללמוד למבחן בספרות...ואז עלה לי רעיון גדול!!
*תקראו את האותיות הקטנות...תמיד!
אני יכתוב סיפור עם השם "מאקי-צ'אן!?",
למה "מאקי-צ'אן!?" אתם שואלים?... כי לדמות הראשית קוראים!!!!
סאי-קון!!!(תה תה תה!!!)
סתם!!!!!!!!! קוראים לה....מאקי-צ'אן!!
חזרה לנושא...בכול מקרה את הפרק הראשון אני יפרסם בימים הקרובים כשיהיה לי כוח...^.^





מוחעחעחע!!

"חשכה אפלה..." פרק 1(סיפור)

אוקיי אז אחד התחביבים שיש לי מן הרבים הוא לכתוב ובדרך כלל אני אוהבת לכתוב קומדיה,הפעם ניסיתי ללעת על משהוא שונה ולעשות מעיין דרמה,אני לא מבטיחה שזה יהיה דרמטי או מותח כי אני עוסקת בסיפורי קומדיה מטומטמים שאותם אני יפרסם בהמשך שיהיו לבלוג יותר קוראים,אולי בהמשך אני יהפוך את זה למעט קומי,אני אשמח לשמוע תגובות מהקוראים החדשים של הבלוג^.^





פרק 1....
"מוות מהיר..."
"מזה המקום הזה?..." שמעתי קול קורא בשקט,העיניים שלי היו סגורות,
הרגשתי שאני שוקעת בתוך נוזל חמים,פקחתי את עיניי בעדינות והסתכלתי סביבי,
ראיתי אורות בכול מקום שמעתי צעקות סירנות,התעלפתי.
קמתי למחרת הבוקר במיטה קטנה בחדר לבן,אני משתייכת למשפחה עשירה,
אחת מבין המשפחות העשירות ביפן,השם שלי הוא צ'יאקי היגאסאקי,אני בת שש עשרה וחצי אני והורי טסנו לחופשה מחוץ ליפן לארה"ב,המיטה בה ישנתי השתייכה לבית החולים ביפן,טוקיו.
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שהגעתי לפה זה שאני וההורים שלי אכלנו במסעדה גדולה עם המון אנשים,שני אנשים לבושים שחור נכנסו למסעדה וכיוונו לכולם רובים,וזהוא,עד לפה אני זוכרת,אחר כך התעוררתי במקום הזה,בית החולים של טוקיו.
"בוקר טוב..."האחות נכנסה לחדר והסתכלה עלי,"למה אני פה?...איפה אמא ואבא שלי?..."הסתכלתי עליה בפנים מבוהלות,"את לא זוכרת?"היא הסתכלה עלי בפנים מופתעות ואז לקחה נשימה עמוקה,"כדאי שתדעי..."היא התקרבה אלי,"המסעדה בה מצאו אותך נהרסה לגמרי...וכול מי שהיה בפנים..."היא השפילה את פניה,"מ....ת...?"העיניים שלי נפערו לרווחה כששאלתי,"אני מצטערת...במקרה מצאתי אותך שם...גם אני איבדתי את האהוב שלי ואת הילד שלי..."היא הניחה את ידיה על עיניה והחלה לבכות,"אין עוד מישהוא ששרד?..."הייתי המומה מהמקרה ולא ידעתי איך להגיב,"יש עוד ילד...הוא בערך בגילך אולי טיפה יותר גדול..."היא ניגבה את הדמעות ואז התקדמה לכיוון הדלת,"יש לך בגדים על הארונית...תלבשי אותם ולכי למרכזיה אני אפגוש אותך שם...."היא הסתכלה עלי ויצאה מהחדר,לבשתי את הבגדים הנקיים שהיא השאירה לי,שתי הידיים שלי היו חבושות והיו לי פלסטרים על כול הפנים,כשסיימתי להתארגן ירדתי למרכזיה שזה מעין קופה של בית החולים,ראיתי שם את האחות מקודם מדבר עם נער בגילי,תיארתי לעצמי שזהוא הנער שעליו היא דיברה קודם,הוא היה יפה תואר,היה לו שיער חום בהיר ועיניים כחולות יפיפיות,הוא הרים את מבטו לכיווני ואז הסתכל שוב על האחות בכעס,"צ'יאקי בואי לפה..."האחות הסתובה ונופפה לי,איך היא יודעת את השם שלי?,התקרבתי אליהם לאט לאט ואז נעמדתי מולם,"המשטרה רוצה לדבר עם שניכם ולקחת עדויות..." האחות נאנחה,"אני לא הולך עם פשוטי עם!" הנער סובב את ראשו,"פשוטי עם?"הסתכלתי עליו בכעס,"אני באה ממשפחה מאוד עשירה ומכובדת...היית מת למעמד כמו שלי!" התעצבנתי עוד יותר כשראיתי את החיוך המתגרה שחייך אלי,"המשפחה שלך מתה...את כבר לא מכובדת כול כך..."הוא גיחך,"קיירו מספיק..."האחות הסתכלה עליו בכעס,"אני מסתלקת מכאן..."השפלתי את הראש והתחלתי ללכת לכיוון דלת היציאה מהמרכזיה,הרגשתי שהרגליים שלי עומדות באוויר הכול מסביבי נהיה שחור הסתובבתי אחורה לראות את האחות והנער העונה לשם קיירו,האחות נעלמה וכול עוברי האורח שהיו שם גם הם נעלמו,קיירו עמד מולי הוא היה רחוק בערך כעשר מטרים ממני,העיניים שלו היו שחורות והשיער שלו נצבע גם הוא לאט לאט בצבע השחור,הוא התקדם לעברי לאט לאט והוציא חרב שחורה וגדולה המלווה בלהבה סגולה,"אני הולך להעלים את נוחכותך מהעולם הזה..."הוא לחש והניף את החרב לצידי גופו,הוא רץ לכיווני במהירות,הוא הרים את ידו שהחזיקה בחרב וקפץ לכיווני,שוב ראיתי את האורות הלבנים שמעתי אנשים ראיתי את דמותם של הוריי מולי,ואז דם שתף את גופם והם נעלמו.


שם הפרק הבא... "קמע שחור..."

המשך יבוא...